התרגול של מדיטציה מבקש מאיתנו לחזור שוב ושוב לרגע ההווה, כלומר לתרגל תשומת-לב. כך אנחנו יכולים לפגוש את החיים כמות שהם.

אנחנו מפנים תשומת לב עדינה לנשימה, לגוף ולחושים. אנחנו מבחינים במחשבות, בתחושות וברגשות ללא שיפוט. אנחנו מאפשרים להם לבוא וללכת בטבעיות. את התרגול ניתן לעשות בישיבה, בתנועה (למשל במדיטציה בהליכה), ובדרכים אחרות, או להפנות תשומת לב להתרחשות של חיי היומיום.

התרגול הוא משולש: תשומת-לב, ריכוז ותובנה.

אנחנו מטפחים תשומת-לב (נוכחות), ריכוז (נשארים עם מה ששמנו לב אליו), חוקרים בסקרנות ובסבלנות, כך שפרח התובנה יוכל לפרוח, ואנחנו נוכל להיות חופשיים יותר. חופשיים ליהנות מהמתנות המופלאות של החיים. חופשיים לפגוש בכאב ובסבל מבלי לפחד, כך שנוכל למצוא בהם משמעות. חופשיים לחולל התמרה בבסיס.

בודהיזם הזן מתמקד בחוויה ישירה של המציאות באמצעות מדיטציה ותשומת-לב. אני מתרגלת במסורת של מורה הזן תיך נאת האן שהיה המורה שלי שנים רבות. הוא שם דגש על נוכחות בהווה, על טיפוח חמלה לעצמנו ולאחרים, על טיפוח שמחה והשתאות, ועל ההבנה של הקיום ההדדי. המסורת שלו הוציאה את התרגול מהמנזר אל העולם, שם מדיטציה הופכת לדרך חיים, ולא לפרישה מהחיים.

המסורת הזו משלבת כתבי זן קלאסיים, כמו סוטרת הלב, עם דרשות של הבודהיזם המוקדם, כמו סוטרת האנאפאניסאטי. תיך נאת האן עודד יצירתיות ותרגול מעורב שער לצרכי החברה והזמן. הוא גם עודד לתרגל כחלק מקהילה שיש בה תמיכה הדדית.